חיפוש
  • ליטל רוטמן

דייט עם עצמי

פוסט לרווקים/ות, אבל לא רק


כבר היינו בסרט הזה. שוב הגבלות, שוב צמצום. "אבל אני רגילה להיות לבד!", היא אמרה כשנכנסה לקליניקה, רגע לפני תחילת הסגר השלישי. "אז למה זה כל כך חונק?..."


2020, מה לא אמרו עלייך... כמעט שנה שלמה של מציאות כאוטית, בלי ודאות, עם מעט מאוד שליטה – אחרי שנה כזו, לא פלא שאנחנו מרגישים שבירים יותר, תקועים, מדוכדכים... הלבד הזה, שבימי שגרה רווקים ורווקות רבים רגילים אליו, במצב הנוכחי, עלול בקלות להפוך לחוויה של בדידות.


מה ההבדל בין לבד לבדידות?

להיות לבד זוהי מציאות אובייקטיבית, מצב נתון – ללא נוכחות של אחר. לעומת זאת, לחוש בדידות, זו תופעה סובייקטיבית. בדידות, על פי ויקיפדיה, היא "מצב חברתי-רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני".

אדם יכול לחיות בזוגיות, להיות מוקף במשפחה ולהרגיש בודד. לחילופין, אדם יכול לחיות לבד ולא להרגיש בדידות, אלא מוקף בחברים, במשפחה...

ההרגשה היא שקובעת.


זה המקום למנות את היתרונות של הלבד:

היותנו לבד חשובה לנו כדי שנדע לזהות את מה שאנחנו באמת רוצים. כך למשל הבחירה להיות בזוגיות היא משום שאנחנו ממש אוהבים את האדם הזה, ולא רק כי אנו פוחדים להיות לבד או חוששים שלהיות לבד מעיד עלינו שאנו פחות מוצלחים.


רק אם אנחנו מסוגלים להיות לבד, אנחנו בוחרים. אם אנחנו לא מסוגלים לשאת את הלבד, מפני שהוא מפחיד אותנו או מעורר בנו שאלות לגבי עצמנו, לא נוכל להיות במקום המדויק לנו. במקרה הזה ייתכן שהבחירה שנבחר איננה מתוך הכרה בערכים ובצרכים שלנו, אלא מתוך הכרח.


דייט עם עצמי – פעם שלישית גלידה

כמו הרבה רווקים ורווקות, גם אני הייתי מוצאת את עצמי, לא פעם, בתקופות אינטנסיביות של דייטים. בדרך כלל אחרי תקופה כזו היה מגיע שלב בו הרגשתי שאני מתחילה להתבלבל, לא לזכור בדיוק מה אני באמת רוצה, מחפשת. כשהייתי מזהה שאני בתקופה כזו, הייתי לוקחת לעצמי "הפסקה יזומה". מטרתה הייתה להזכיר לעצמי מה באמת חשוב לי, על מה אני מוכנה לוותר ואיזו זוגיות אני מאחלת לעצמי. הייתי מגדירה זמן תחום להפסקה (ממש כמו תקופת סגר), סוגרת את האפליקציות, והמבט שהיה עד אותו רגע מופנה החוצה (כמה חתיכים יש בתל אביב!) - נותב פנימה. הזמן הזה היה מאפשר לי "לחזור למגרש" רעננה. לנקות את הרעש, למצוא יציבות פנימית ולאפשר ללב שוב להיפתח...


עכשיו, כאמור, המציאות ההזויה שוב דופקת על הדלת והנה יש פה הפסקה יזומה. אומנם לא בחרנו את הטיימינג, אבל היא בהחלט תחומה בזמן. התקופה הזו, יכולה גם להוות הזדמנות להיות עם עצמנו. להכיר ולחיות איתנו בשלום, לפתח לעצמנו דרכי התמודדות חדשות מעצימות ולמצוא משאבים פנימיים וחיצוניים שלא הכרנו על מנת לצלוח אותה.


אני אוהבת להיות פרקטית, כיאה לעולם האימון.

אז הנה "מתכון" נחמד לדייט עם עצמי:

  • הכרת תודה - תנו מקום לטוב שכבר קיים. מחקרים מראים שליצירת הרגל של התמקדות בחיובי יש אפקט משמעותי על האופן בו אנו תופסים את חיינו. לצד כל המגבלות וה"אין", יש גם דברים טובים. העניקו לרגעים הקטנים של הטוב עוד רגע אחד של תשומת לב - שימו תזכורת וקחו כמה דקות, לקראת סוף היום, כדי לכתוב "חמישה דברים טובים שקרו היום", אפילו קטנים ביותר. ייתכן שבהתחלה זה יהיה קשה, אך עם הזמן התרגיל הזה יהפוך להיות קל יותר. נלמד את המוח שלנו להציב זרקור חיובי על חיינו. הגמול הוא הרגשה טובה יותר לגבי הבחירות שלנו ולגבי החיים בכלל.

  • עשייה שתייחד את התקופה הזאת גם לטובה - הFOMO החיצוני קצת נרגע עכשיו, אפשר לנצל את הזמן להביט פנימה ולגלות דברים שתמיד רצינו לעשות ולא מצאנו זמן. דברים שרצינו ללמוד, שפות, ספרים, תחביבים או אפילו ללכת לישון מוקדם יותר... עשו כל יום דבר מחייה אחד, משהו שממלא אתכם ועושה לכם טוב (אני למשל, מצאתי אצל ההורים יומני ילדות ישנים שכתבתי, משתדלת לקרוא קצת כל יום ונהנית מריחוף נוסטלגי אל העבר).

  • התפתחות אישית - מבט פנימה כבר אמרנו? אפשר לנצל את הזמן גם כדי לסלול דרך חדשה ולא רק לחכות לקודמת שתחזור... סדנאות, הרצאות, ספרים, סרטים – בעידן הניו-אייג', רק תבחרו ואתם שם.

  • ספורט יחידני - פעילות גופנית יכולה לשמש כ״נוגד דיכאון״ והיא גם מגבירה אושר! כשאנחנו רצים, מזיעים, קופצים, מתמתחים הגוף משחרר סרוטונין, דופמין, נוראדרנלין וכדומה. בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו כדי להרגיש טוב ולקבל בהירות (ואם עוד לא התחלתם לתרגל מדיטציה, יוגה או נשימה מודעת – זה הזמן!).

  • התנדבות - מארק טווין אמר שהדרך הכי טובה לעודד את עצמך, היא לעודד מישהו אחר. לנתינה יש תפקיד פסיכולוגי עצום. לפעול עבור האחר גורם לנו להרגיש משמעותיים ובעלי ערך. וזה אושר גדול. כמובן שבמצב הנוכחי, נרוויח גם יציאה מהבית ומפגשים עם אנשים.

  • חברים וחברות, גם מרחוק - מערכות יחסים הן מנבא מספר אחד לאושר. לא מדובר על כמה חברים יש לכם, אלא על איכות היחסים שלכם. שמרו על קשר - הרימו טלפון, כתבו אחד לשני, הביעו אהבה והערכה זה לזה.


לסיום, מצרפת טקסט שאני מאוד אוהבת של אושו. אני חושבת שהוא מסכם יפה את היתרונות של התקופה.

הנה 2020 אוטוטו נגמרת ואולי יש פה הזמנה להחליף ציפייה שההמתנה תיגמר, בציפייה למתנה שתגיע, בתקווה, בשנה הקרובה.


ראשית עלייך להיות לבד.


ראשית להתחיל ליהנות מהלבדות. תחילה עלייך לאהוב את עצמך. קודם כל עלייך להיות מאושרת כל כך לבדך, שאם אף אחד לא מגיע זה לא משנה; את מלאה בך, מלאה עד גדותייך.


אם אף אחד לא דופק על הדלת שלך זה בסדר גמור - את לא חסרה. את לא מחכה שמישהו יבוא ויקיש בדלת. את כבר בבית.


אם מישהו בא, זה טוב, זה יפה. ואם אף אחד לא בא, גם זה יפה וטוב.

ואז את יכולה להיכנס לתוך מערכת יחסים. ואז את נכנסת לשם כמו מאסטרית, לא כמו קבצנית. את נכנסת לשם כמו קיסרית, לא כמתחננת לקבל.


והאישה שחיה בטוב לבדה תמיד תמשוך אליה גבר שגם הוא חי את לבדותו יפה, כי דומה מושך דומה.


כאשר שני מאסטרים אלה נפגשים - שניהם אדונים לישותם, שניהם מולכים על הלבדות שלהם - האושר, הוא לא רק מתווסף, הוא מוכפל.


זה הופך להיות תופעה נדירה של חגיגה. והם לא מנצלים זה את זה, הם חולקים זה עם זה. הם לא משתמשים זה בזה.


להיפך, שניהם הופכים לאחד וממשיכים ליהנות עוד ועוד מהקיום המקיף אותם.


~ אושו ~


2021, חיכינו לך, בואי באהבה.